החלטה בתיק בש"א 4448/08

א.         מהות הבקשה ורקע עובדתי:

המבקשת עותרת כי יותר לה להגיש תביעה כנגד הקבוצה בבית משפט  השלום.

מכתבי הטענות והמסמכים שהוגשו על ידי הצדדים, עולה כי המבקשת התקשרה עם הקבוצה בהסכם לשכירתו של נכס מקרקעין המהווה שתי קומות במבנה תעשייתי בן 3 קומות, באזור התעשייה בקרית אריה בפ"ת (להלן: " הסכם השכירות" ו - " הנכס").

תקופת השכירות החלה ביום 31.3.03 ואמורה הייתה להסתיים ביום 30.4.08.

לטענת המבקשת, הושכרו שתי הקומות בשכירות משנה לשני שוכרי משנה : קומה ב' לשוכרת חברת נעמן בע"מ (להלן  :" נעמן") וקומה ג' לשוכרת חברת קיטל בניין וגינון בע"מ (להלן : " קיטל").

ביום 29.12.2004 התמנה עו"ד אהרוני ככונס נכסים קבוע לקבוצה. בשנת 2005 התגלו ליקויים בנכס אשר בעטיים הודיע הכונס למבקשת כי אין לשהות בנכס.

ביום 19.10.2005 ובעקבות הליקויים בנכס, עתר הכונס לבית משפט זה בבקשה למתן הוראות במסגרתה עתר, בין היתר, להורות כי הנו רשאי להשכיר את הנכס למבקשת ולשוכרים אחרים בהתאם למצבו, מבלי שמוטלות עליו ההתחייבויות נשוא הסכמי השכירות המקוריים אשר לא ניתן לקיימם. 

במסגרת הסכם מכר מיום 5.7.2006 אשר ערך הכונס, רכשה תעשיות קרטון ואריזה ס.נ. בע"מ (להלן : " הרוכשת") את הזכויות בנכס מאת הכונס. 

ביום 12.2.2007 הגישה הרוכשת תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת ומנהלה, מר שמעון מורגן (להלן : " מורגן").  בכתב התביעה נאמר כי המבקשת חדלה מלשלם את דמי השכירות וכן תשלומים שונים בגין שהייה במושכר.

בקשת רשות להגן שהוגשה על ידי המבקשת ומורגן התקבלה על ידי בית משפט השלום ביחס לחלק מסכום התביעה. 

המבקשת ומורגן עתרו כי יותר להם להגיש כתב הגנה ולצרף לו תביעה שכנגד,  אולם בקשתם נדחתה.

בעקבות כך, הגישה המבקשת כתב תביעה כנגד הרוכשת וכנגד הקבוצה באמצעות הכונס בבית משפט השלום בת"א (ת.א.  53575/07) (להלן :" כתב התביעה").

בקשות שונות שהוגשו על ידי המבקשת ומורגן לאחד את הדיון בתביעה שהוגשה נגדם ובכתב התביעה נדחו.

ביום 18.9.2007 עתרה הקבוצה, באמצעות הכונס, לבית משפט השלום כי יורה על עיכוב ההליכים בכתב התביעה כנגד הקבוצה (להלן : " הבקשה לעיכוב הליכים").

בבקשה לעיכוב ההליכים נאמר, בין היתר, כי ככל שיש למבקשת טענות בדבר חובות כספיים של הקבוצה כלפיה, היה עליה להגיש תביעות חוב למפרק במועד הקבוע לכך.  אם המבקשת סבורה שיש להגיש תביעה כנגד הקבוצה, היה עליה לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המוסמך. 

בתשובה וכן בהבהרה שהוגשו מטעם המבקשת לבקשה לעיכוב הליכים, נטען כי העילות בכתב התביעה אינן נופלות בגדר חובות בני תביעה מאחר שנוצרו לאחר מתן צווי הכינוס והפירוק ולחילופין, מאחר שבכתב התביעה כנגד הקבוצה מתבקש סעד הצהרתי בעיקרו.

בהחלטה מיום 21.1.2008 קבע בית משפט השלום כי על המבקשת לפנות לבית משפט של פירוק על מנת לקבל היתר להגשת כתב התביעה. בעקבות כך, הגישה המבקשת את הבקשה נשוא החלטה זו.

לטענתה של המבקשת, יש להענות לבקשתה, הן מאחר והסעד המבוקש כנגד הקבוצה הנו הצהרתי בחלקו, והן מאחר שעילתו של הסעד הממוני, כמו גם האפשרות לתבוע אותו, נולדו רק לאחר מתן צוי הכינוס והפירוק ולכן לא מדובר בחובות בני תביעה. 

הקבוצה, באמצעות הכונס, מתנגדת למבוקש בין היתר בטענה כי מדובר בחוב שהנו חוב בר תביעה ועל כן אין להתיר הגשת תביעה בגינו. עוד טוען הכונס כי לא הוגשה על ידי המבקשת תביעת חוב במועד הקבוע לכך בחוק ואף לא הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת תביעת חוב. כמו כן, הבקשה להגיש תביעה נגועה בשיהוי ניכר.    

ב.   טענות הצדדים